נכון שהפרעת קשב וריכוז הפכה זה מכבר לתופעה מאוד שכיחה, ושבעיות קשב הן כבר ממש לא מילה גסה, אבל כל זה לא אומר, שלך בתור הורה קל. ההסברים של הפסיכולוג או המאבחנת להתנהגותו של הילד ("יש לו בעייה במערכת העצבים המרכזית") מצליחים קצת לעודד אותך, כי הם מציעים מסגרת הבנה מאוד הגיונית לקשיים שאנו חווים עם הילד, אך הם לא ממש מסייעים לך במבחן המציאות, כאשר הילד מסרב לבצע מטלה חשובה, עושה רעש באולם הקולנוע, שוכח מה אמרת לו רגע לפני, וחווה התקף זעם בדיוק כשאתם במהלך הקניות בסופר. לא משנה כמה הסברים מקצועיים קיבלת, וכמה אנשי מקצוע "ינרמלו" עבורך את ההתנהגות שלו, בסופו של יום, ההתמודדות היומיומית עם ילד, שהתפקוד שלו מתאפיין בקשיים בקשב ובריכוז אינה פשוטה. מה שאנחנו רוצים להגיד לך, קודם כל, הוא שהתסכול שלך טבעי ומובן, ועם זאת, באותה נשימה, שיש דרכים להיטיב עם המצב ולהפוך את הפרעת הקשב של הילד לגורם ממנף של התקשורת שלך עימו. אז ריכזנו עבורך כמה עצות, שיעזרו לך להתמודד בצורה רגועה, נכונה ומכילה יותר עם המצב.
1. שחררו
בואו נודה באמת. לנו בתור הורים יש נטייה לרצות שהדברים יתנהלו בדיוק כפי שאנחנו מאמינים שהם צריכים להתנהל. אם אנחנו מרימים כל דבר ומחזירים אותו למקום, זה אומר שגם הילדים שלנו צריכים לעשות כך, ואם אנחנו מסדרים את המיטה על הבוקר, גם הילד חייב להקפיד לעשות זאת. התוצאה היא, כאשר מדובר בילדים עם הפרעות קשב וריכוז, המתקשים לאסוף את עצמם לביצוע מטלות קטנות ביותר, שלרוב קיים פער בין הציפיות שלנו לגבי איך היינו רוצים שהילדים שלנו יתנהגו לבין מה שקורה בפועל. הפער הזה יוצר כעסים, גורם לנו להרגיש שהילד לא מספיק מכבד אותנו ומותיר אותנו עם תסכול, גם כי הבית מבולגן וגם כי 'הילד לא עזר לי כשהזדקקתי לעזרתו'. אנו מציעים לכם לשנות גישה, לשחרר ולהפסיק לצפות שהדברים יתנהלו בדיוק כפי שאתם רואים אותם (כי המציאות הממשית היא רבת פנים וניתן לבחון אותה בפרספקטיבות מגוונות). ברגע שלא תדרשו מהילד לעשות כך או אחרת, הוא לא יחוש מתוסכל מכך שאינו מצליח לעמוד בציפיות שלכם, התקשורת ביניכם תהיה פחות מתוחה, והילד ירגיש שאתם מקבלים אותו בדיוק כפי שהוא.
2. עבדו על הפרשנות שלכם את האירועים שאתם חווים בתקשורת עם הילד
כאשר אתם אומרים לילד דבר מה שלוש או ארבע פעמים, והוא בשלו - ממשיך לחזור על אותה התנהגות הנראית בעינייכם פסולה - אתם עשויים להרגיש שהילד לא מכבד אתכם, שלא איכפת לו, להדביק לו תווית של חצוף, ומהר מאוד כל הדינאמיקה הזו יכולה להפוך למריבה, שסופה יותיר את שני הצדדים עם רגשות לא נעימים. אם נבחן לרגע באופן מעמיק את הסיטואציה המתוארת נגלה, שהתגובה שלי כהורה, בעצם, היא תוצאה ישירה לא של ההתנהגות עצמה של הילד, אלא של האופן בו פירשתי את התנהגותו.
הפרשנות המעוותת הזו של המציאות יוצרת בתוכנו רגש לא נעים, שגורם לנו להגיב בצורה לא נעימה אל הילד, והוא בתגובה ענה בטון רוטן, וכך התפתח לו מעגל קסמים של מתיחות וכעס. באותו הרגע, כשאתם חשים זאת, נסו לעבוד על אופן הפרשנות את האירועים השזורים בתקשורת עם הילד, ולהבין שזה כלל לא אישי וכלל לא קשור אליכם. האתגר הגדול בשינוי הפרשנות הזו קשור לעובדה, שהפרשנות שלנו לאירועים שאנחנו חווים בחיינו היא תוצאה של התנסויות שחווינו בעבר, ועל כן היא מצריכה תהליך מעמיק של עיבוד, שחרור רגשות כואבים, הבנת העבר ופיתוח מודעות. מהניסיון שלנו, תהליך כזה, על מנת שיהיה אפקטיבי, צריך להיעשות בהכוונתו של איש מקצוע, יהא הטיפול בו תבחרו ככל שיהיה.
3. דברו עם הילד בפתיחות
נמאס לכם להגיד לו 20 פעמים ללכת להתקלח ו-30 פעמים להוריד את החולצה המלוכלכת? אין לכם יותר כוח לשבת איתו על הכנת שיעורי הבית? התעייפתם מניסיונות השווא להעיר אותו בבוקר? דברו איתו. ספרו לו איך אתם מרגישים, שתפו אותו בתסכול שלכם, הסבירו לו שאתם רוצים את הטוב ביותר עבורו ונסו לבדוק איתו יחד, כיצד אפשר להתמודד יחד עם המכשולים. ברגע שתתייחסו לילד בגובה העיניים, וכאשר תביעו באופן אותנטי את הרגשות שההתנהגות שלו מעוררת בכם, אתם תהפכו אותו לשותף אמיתי שלכם בדרך אל השינוי המיוחל: הוא יחוש את האחריות שמוטלת עליו ואת המידה שבה אתם סומכים עליו, הוא יעריך את הכנות וירצה לשתף פעולה. כמובן, שעליכם למצוא את הדרך המתאימה לדבר עם הילד, בשפה וברמה שהוא יכול להבין, אבל מרגע שהמסר יהיה ברור, ויגיע ממקום רגוע ולא כועס, תתפלאו לגלות, עד כמה הילד שלכם רוצה לעזור בשיפור המצב.
אנחנו מודעים לעובדה, שהיישום של העצות המתוארות אינו פשוט ודורש עבודה, מאמץ וזמן. יחד עם זאת, אנחנו משוכנעים (מניסיון), שהוא יסייע לכם לא רק להיטיב את התקשורת עם הילד או לחוש פחות מתוסכלים, אלא גם ליהנות מאיכות חיים גבוהה יותר ולחוש הטבה בחייכם האישיים.
מרגישים שאתם צריכים הדרכה נוספת? צרו איתנו קשר ונשמח לעזור
